<h1>ספר המנהגות לרבינו אשר מלוניל</h1>
<h2>דף מב.</h2>
והאי דאמרינן אין מברכין על הלבנה עד שתתבשם יצא לקראתה לברך, וכן הדין נותן דהא דאמרינן כל המברך על הלבנה בחדושה כאלו מקבל פני שכינה, ואי דאמרי' עד שתתבשם באורה, שלא תהיה דקה יותר מדאי שאינה מאירה כל כך, עד שתאיר היטב, ואז יהנו בני אדם כריח הבשמים, וגם משמע עליה בין השמשות עד הלילה כי בלילה אורה רב ומבושם. והאי דנהיגינן לרקד לפניה טעמא דהא מילתא משום שמחה שחייבין אנו לשמוח על מצוה ראשונה שצוה הב"ה לנו, ועוד שיש לנו לשמוח הרבה על שקבלנו פני השכינה. ופירוש הברכה כך היא, חק גזרה שלא תעבור, כמו שכתוב חק נתן ולא יעבור, וזמן. שאין פחותה מכ"ט יום ורביע ושני שלישי שעה וע"ג חלקים, שלא ישנו את תפקידם. אשר פקדם הב"ה זה עדות לפירושו חק נתן ולא יעבור, וכן חק נתן בלבנה שלא יעבור, וזמן. לשמש ולמזלות ומשרתים. ונ"ב כי אמ' חק לראש חדש ולשמש זמן, שהלבנה פעמים בא בקצרה ופעמים בא בארוכה, כשהשמש קרוב לה לפניה ממתינה והולכת בארוכה מפני חום השמש שישרפנה ופעמים שבא בקצרה כשהשמש אחריה ממהרת לרוץ מפני חום השמש שלא יתקרב לה וישרפנה, פועל אמת שפעולתו אמת. בכונה ולא במקרה [להוציא מלבן] (מלב) של פילוסופים. ויש שגורסי' פועלי אמת, על השמש ועל הלבנה, שפעלתם אמת בצואת הבורא ית' ולא במקרה. שהן עתידין להתחדש כמותה. בביאת הגואל שיתחדשו השמים והארץ וגדולת ישראל ושיחיו המתים כמותה שמתה וחיתה כל מתי ישראל יחיה אותם הב"ה לפאר שם יוצרם על כבוד מלכותו, כי אז תראה מלכותו על כל העמים. ומצוה מן המובחר שיברך בתוך שבעה, ואם שכח או נאנס יכול לברך עד יום י"ד, שהיא חדשה, מכאן ואילך ישנה מקריא.
